הבלוג של בתיה דורון: קולינריה, לייף סטייל, טיולים: גטו טרזין - טרזיינשטט

בחודש מרץ 2014 הצטרפתי לקבוצה של עובדי מדינה ממשרדי ממשלה שונים ונסענו לסמינר בפראג, מטעם האיגוד המקצועי של עובדי המדינה. הסמינר כלל בתוכו תוכנית לימודית של ביקור במחנה ריכוז - גטו טרזין ובמוזיאון. מומלץ לקרוא בויקיפדיה. מלבד המועקה של הביקור בגטו, הסמינר בשאר הימים היה מהנה. כרגיל, בהתחלה לא כולם מכירים את כולם, אבל בהמשך ולאחר היכרויות, התפתחו חברויות בין חברי הקבוצה.

בחודש מרץ 2014 הצטרפתי לקבוצה של עובדי מדינה ממשרדי ממשלה שונים ונסענו לסמינר בפראג, מטעם האיגוד המקצועי של עובדי המדינה.
הסמינר כלל בתוכו תוכנית לימודית של ביקור במחנה ריכוז - גטו טרזין ובמוזיאון. מומלץ לקרוא בויקיפדיה. מלבד המועקה של הביקור בגטו, הסמינר בשאר הימים היה מהנה.

כרגיל, בהתחלה לא כולם מכירים את כולם, אבל בהמשך ולאחר היכרויות, התפתחו חברויות בין חברי הקבוצה.

אני רוצה לציין שבכוונה העליתי כאן הרבה תמונות כדי לזכור כמה שאפשר את הביקור, חלקן תמונות קשות, אז מי שלא מעוניין בהחלט יכול שלא לקרוא את הרשומה ולצפות בתמונות.

יום ראשון, 23.3.14 שעה 6:05 לפנות בוקר, טסים לפראג

מגיעים לשדה התעופה בפראג, השעה 10:00 בבוקר, מזג אוויר גשום וקר, קשה לצלם, עושים סיור פנורמי בעיר ולאחר מכן טיול רגלי במרכז העיר, העיר יפהפיה, מגיעים עד ככר מוזיאון פראג ומשם לקניון פלדיום המפורסם, שם נחליף כספים, נעשה קניות וכל מה שעושים בקניון.

עייפים מהטיסה והטיול, נוסעים לבית המלון, מלון פארק הוטל (park hotel) שם נשהה במשך כל ימי הטיול.

יום שני, 24.3.14:

ארוחת בוקר במלון, יש לציין שהמלון מעולה , נוח ונקי במיקום טוב מאוד, ארוחת בוקר טובה ויש מה לאכול גם למי ששומר כשרות.

לאחר ארוחת הבוקר, נוסעים לכיוון מחנה ריכוז טרזין, הדרך יפה, שדות גדולים וירוקים, הרבה מים, גם שקדיות בדרך, בתים יפים.

טרזין, מחנה ריכוז, נקרא גם המחנה הקטן, יהודים מהונגריה ופולין, הביאו אותם לכאן ומכאן לרכבות לאושוויץ.

במקום, אתר הנצחה, מלא מצבות, חיפשנו ביחד, עבור אפרת ברקו, חברתנו לטיול, שסיפרה שבטיול הקודם שלה כאן הם חיפשו את המצבה של סבתא שלה ולא מצאו כי על המצבות יש צלב קרס. הפעם המצבה נמצאה... מרגש עד דמעות...

כאן, מעל המצבה של סבתא של אפרת, הדלקנו נרות נשמה, ערכנו טכס אזכרה ושירת התקווה

נרות נשמה גם על האבנים מתחת למגן דוד שבאתר

סיימנו באתר, ממשיכים לכיוון הגטו, שלט גדול ARBEIT MACHT FREI ובעברית: עבודה משחררת.

כאן בגטו, היהודים היו אחראים על היהודים, הם החליטו את מי לשלוח ברכבות.

עוברים דרך התאים, המשרדים, אנדרטה, חדר עם מיטות קומותיים, כאן נכתב הסיפור על אמא שילדה, ולא נתנו לה להאכיל את התינוקת, כדי לראות כמה זמן תינוק יכול להחזיק מעמד ללא אוכל. לאחר מספר ימים, הביאו לה את התינוקת כדי שהיא תמית אותה. כל מי ששרד את המחנה הזה, הוא גיבור.

הביאו לגטו הזה גם יהודים מדנמרק. ממשלת דנמרק דרשה ביקור באמצעות הצלב האדום לדעת מה קורה עם יהודי דנמרק, כשהגיעו מהצלב האדום לביקור, הנאצים הכינו הצגה וטיוחים, מצג שווא של חיי היהודים, הם דאגו שהיהודים יהיו לבושים יפה, בתים מסומנים כמגורי משפחות, שמות פסטורלים ורחובות נקיים, בתי קפה, גינות פורחות שם הושיבו את הזקנים להאזין למוסיקה, ארגנו תזמורת, משחק כדורגל ואפילו הצגה וזה היה מושלם. כדי שלא יהיה צפוף, נשלחו 3 פעמים לאוושויץ חולים, קשישים ויתומים. ההצגה היתה מושלמת ונציגי הצלב האדם דיווחו שזו עיר לכל דבר ולא חסר בה כלום. כמובן שלאחר מכן, רכבות המוות המשיכו לנסוע.

השומר בכניסה לגטו

נכנסים לתאים ומקבלים הסברים מדורית המדריכה

ריקי שלי....

פעמון על אחד התאים - כך היו אוספים את היהודים

BLOKC- A - מרפאה

עטופים בדגלי ישראל, אנחנו ממשיכים לכיוון תאי הגזים, אין צורך בהסברים, הכל כל כך ברור

סיימנו את הביקור הקשה, יוצאים מהגטו

ואם לא די בהכחשה, לאחר הסיור בגטו, ממשיכים למוזיאון ציורי ילדים, כאן צפינו בסרט תעמולה של הנאצים, פרופוגנדה, להכחשת השואה. לאחר ביקור הצלב האדום, הנאצים המשיכו להראות את המצגת.

המוזיאון היה אחד מבתי הילדים (בגילאים 10-14) הציורים הם של חלק מהילדים שהיו כאן וחלק ציורים של ילדים אחרים. ציורים של פרפרים, בתים וציורים על חיים בין גדרות וחומות.

במקום יש תצוגה של בגדי אחיות, ספר של חדר ניתוח, ספר רישום על הניתוחים שבוצעו מ- 1.11.44 - 17.6.45. כרטיסי כניסה והזמנות לאירועי תרבות, ספר תפילות ששימש בגטו, תפילין, מזוזות, מחזור לחגים אפילו דמות של הרב.

תמונות על תנאי חיים מחרידים: מוכרת סרטי שרוול, רחוב בגטו לובלין, רשימת אנשים שהובאו מטרזין לברגן בלזן, תמונה של רופא גרמני שקובר גופות.

ביציאה, תמונות של שחרור אוושויץ, תמונות של חיילים שיורים לכיוון מי שלא יכול ללכת.

לאחר הסרט והסיור, חתמנו בספר את ביקורינו במוזיאון.

לא מרשים לצלם, זה מה שעלה בידי לצלם