הבלוג של בתיה דורון: קולינריה, לייף סטייל, טיולים: בואו לטייל אתי בסלוניקי

זוהי רשומה שלישית על הטיול שלנו בסלוניקי

רשומה ראשונה - כאן

רשומה שנייה - כאן
תשומת הלב שיש ברשומה הרבה תמונות

יום שלישי 13.6.17 - יוצאים לסיור בעיר סלוניקי
התחלנו בתחנת הרכבת, במקום הזה בשנת 1943 ריכזו את כל יהודי סלוניקי ומכאן העבירו אותם למחנות ההשמדה באושוויץ למחנה בירקנאו. השלט הוא לזכר 50,000 יהודי סלוניקי שנשלחו לאשוויץ.

הרכבות כאן הן דגם של הרכבות שהסיעו את יהודי סלוניקי במהלך המלחמה לתאי ההשמדה והגזים באושוויץ למחנה בירקנאו. לא רבים שרדו את השואה...

ממשיכים לבית הכנסת "יד לזכרון" בסלוניקי, לשמוע את סיפור הקהילה. בית הכנסת נבנה בשנת 1984 לזכר קורבנות השואה. למזלנו או שלא, ביבי צריך לבקר כאן בעוד יומיים, אז היינו צריכים להמתין קצת בחוץ עד שקיבלנו אישור להכנס.

העצים מסתירים את המגן דוד שבחזית בית הכנסת

נכנסים למוזיאון שצמוד לבית הכנסת

יוצאים מבית הכנסת וממשיכים ברגל לכיוון המוזיאון היהודי, עוברים מרחוב ניקיס, הרחוב מוזכר בספר "חוטים מקשרים", ממליצה מאוד לקרוא את הספר לפני טיול בסלוניקי

מגיעים למוזיאון שמספר את חייה של הקהילה בתקופה הפורחת שלה ונחשב לאחד המוזיאונים המעניינים של קהילות יהודי אירופה. המוזיאון שוכן בבניין שהיה בנק והיה שייך ליהודי.

אסור לצלם כאן. בקומת הקרקע מצבות ישנות מבית הקברות היהודי שנהרס וגם תמונות רבות, בקומה השנייה מוצגים פרטי לבוש צילומים ומסמכים מזמן השואה, ראיתי שם צילום של יהודים בככר עושים התעמלות כשהנאצים מסביב. גם זה מצויין בספר "חוטים מקשרים".

יוצאים וממשיכים לכיכר החירות והאנדרטה לזכר יהודי סלוניקי

אנדרטה ולוח הנצחה לזכרם של יהודי סלוניקי שנספו בשואה. האנדרטה מוצבת בכיכר המרכזית כאן בסלוניקי, שנקראת גם כיכר החרות.

ואיריס חמודה אחת...

ממשיכים ל"מגדל הלבן", סמלה הבלתי מעורער של העיר סלוניקי. מקבלים הסברים מאודי. מדובר במגדל עגול שנבנה במאה ה-15 והיה אמור לשמש כחלק ממערך הגנה על העיר שלחוף הים. המגדל קיבל את הכינוי מגדל הדמים מאחר ושימש כבית סוהר, בו הוצאו להורג באכזריות אסירים רבים שאף נזרקו מהמגדל אל מותם. לאחר שהעיר שוחררה, נצבע המגדל בלבן כדי לנקות את מראות הדם והמצפון ומכאן שמו. כיום המגדל אינו לבן יותר אולם נשאר סמלה של העיר.

ממשיכים בטיילת, לכיוון פסלו של אלכסנדר מוקדון

ביום האחרון היינו צריכים לעשות שייט בסירה הזו, עם האיש המוזר הזה, אבל בגלל שביבי ביקר בסלוניקי, נסגרו כבישים וכבר לא היה לנו זמן והמשכנו לשדה התעופה בדרך חזרה הביתה

מגיעים לפסל של אלכסנדר מוקדון - הגיבור הלאומי של המדינה שהעיר סלוניקי נושאת את שמה של אחותו, תֶסַלוניקה

ממשיכים לתצפית שנקראת הרובע הטורקי ומצודת העיר ליד החומה העתיקה, ממנה נפרשת סלוניקי בתצפית מדהימה

כל העיר כאילו מונחת לפנינו. במבט ראשון נראית עיר גדולה וצפופה, אבל זה רק נראה ככה מלמעלה

לאחר הסיור, עושים כאן הפסקת קפה

ממשיכים לאתר נוסף, קשת גלריוס והרוטונדה, האתר הוכרז על ידי אונסקו כאתר מורשת עולמית. אלו שני מבנים רומיים שנמצאים במפגש הרחובות אנגטיה ודמטריוס, שרידי המתחם הקיסרי שנבנה על ידי הקיסר גלריוס. המתחם כלל גם ארמון קיסרי שלא שרד

שימו לב לפיתוחים על העמודים של הקשתות

ואתי אחת....

ממשיכים למרכז העיר, חלק המשיכו למלון, חלק המשכנו לטייל. אנחנו נכנסים לכנסיה המרכזית הגדולה ביותר ביוון שנמצאת כאן בסלוניקי שנקראת אגיוס דימיטריוס. דימטריוס יליד סלוניקי הומת בדיוק כאן כקדוש מעונה בפקודת הקיסר שרדף את הנוצרים

ממשיכים לחפירות הפורום הרומי של סלוניקי. בשנת 1960 התכוונו לבנות כאן בית משפט והפועלים נתקלו בשרידי עיר יוונית עתיקה. המשיכו לחפור וגילו פורום רומאי בן שתי קומות מהתקופה הרומית. האתר מוקף בניני מגורים, התיאטרון שמור ומשמש גם כיום להופעות, התגלה כאן גם בית מרחץ.

יורדים לכיכר אריסטוטלוס ממנו יוצאים השווקים ושדירת הקניות של סלוניקי. כיכר אריסטוטלוס היא מרכז העיר, מוקפת בנינים, מבני ציבור, בתי מלון, בניני נציגויות זרות, חנויות יוקרה, האוניברסיטה מסעדות רבות ובתי קפה. בהמשך השוק הגדול ומהצד השני איזור הטברנות. ברחוב עוברים קווי אוטובוס רבים כך שאפשר להגיע לכאן בקלות ובמהירות במשך כל שעות היום. כאמור יש כאן מסעדות ובתי קפה רבים, המקום סואן וגדוש בהמוני בני אדם במשך כל שעות היום והלילה, תושבים ומטיילים

אנחנו נכנסים לשוק

לאחר שסיימנו את הסיור בשוק, בדרך למלון, פוגשים את משפחת נחמני, נעמי ורחל

וגם אנחנו התיישבנו לאכול. שולה מפזרת מלח נגד - האמת, לא זוכרת נגד מה.. שיהיה...

מסיימים לאכול וחוזרים למלון, בערב טברנה...
יום רביעי ואחרון, 14.6.17
קמים קצת מאוחר, לאחר ארוחת הבוקר, מפנים חדרים ומורידים את המזוודות ללובי שם שומרים לנו עד שנחזור אחה"צ מהסיורים.

מגיעים לעיר ורגינה עושים הפסקת קפה

העיר ורגינה התפרסמה כאחת התגליות החשובות של המאה ה-20: בשנת 1977 גילה ארכיאולוג יווני את מקום קבורתם של מלכי מוקדון, קבר פיליפוס השני, אביו של אלכסנר מוקדון. האתר הוכרז כמורשת עולמית של אונסק"ו.

נכנסים למתחם

הכניסה לקברים

ניכנסנו לאתר ועשינו בו סיור ושמענו את הסיפור, אסור לצלם בפנים. החפירות חשפו אוצר גדול באתר, קבר מלכותי של אביו של אלכסנדר, פיליפוס השני מלך מוקדון, קבור מתחת התלולית, הקבר היה בנוי אבן והכיל את חפציו האישיים של המלך.
בין הפריטים: אוצרות זהב ואומנות שנשמרו למעלה מאלפיים שנה, גילופי שנהב זעירים של פילים, היו גם שני מגיני שיריון לרגליים ומכאן סברו שפיליפוס היה צולע. ארון קבורה מזהב מבריק שהכיל את העצמות והאפר של המלך.
קבר נוסף שנחשף מיוחס לאלכסנדר הרביעי בנו של אלכסנדר מוקדון (שהיה אלכסנדר השלישי), והוא דומה לקברו של פיליפוס אך ממדיו קטנים יותר. שרידי המת הוטמנו בכד כסף ועוד נמצאו בקבר כלי נשק, אגרטלים ומיטת עץ מעוטרת בזהב ובשנהב.
כל הפריטים שנמצאו בקבר מוצגים כיום בתיבות תצוגה שקופות בשטח הפתוח לפני הקבר.
במבואה נמצא כד זהב נוסף בתוך ארון קבורה משיש ביחד עם מיטה דומה לזו של פיליפוס, וההשערה היא שהכד כולל את שרידיה של קליאופטרה, אשתו הצעירה של המלך שנרצחה מיד לאחריו.

סיימנו, יוצאים מהאתר ועושים כאן הפסקת צהרים

לאחר הפסקה וארוחת צהרים, עוזבים את העיר ורגינה ונוסעים דרומה לעיר ווריה Veria, עיר מחוז עם היסטוריה יהודית מרתקת יש בה רובע יהודי עתיק, בית כנסת וקהילה נשכחת.

בנייה טיפוסית בסלוניקי, כל הבתים עם מרפסות

העיר ווריה שוכנת על הר, נחל עובר בתוכה, נכנסים לבית הכנסת
הייתה כאן קהילה יהודית גדולה, לאחר גירוש ספרד הגיעו לכאן יהודים רבים והחלה כאן פריחה של הקהילה. בית הכנסת שופץ וניבנו כאן בתים מפוארים. במלחמת העולם השנייה הגרמנים כבשו את העיר, במאי 1943 נשלחו רוב היהודים למחנות השמדה, רק חלק קטן הצליח לברוח להרים או הוסתר על ידי תושבי העיר, חסידי אומות העולם. בשנים האחרונות משמרים כאן את הרוב היהודי, משפצים את בית הכנסת והוא פתוח לביקורים. במשך מאות שנים התקיימה בעיר קהילה יהודית מפוארת, רואים לפי המורשת שנשתמרה באזור הרובע העתיק, בית הכנסת, בית הקברות ובתי המידות המפוארים של נכבדי העיר.

מגיעים לעיר ווריה