‏הצגת רשומות עם תוויות גיאורגיה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גיאורגיה. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 2 באוגוסט 2015

הטיול שלי לגיאורגיה - יומן מסע

מי שהספיק להכיר אותי, יודע שגם אני בחיידק הטיולים, ועדיף לחו"ל.
בשנה שעברה טיילתי בחו"ל פעמיים: לארצות הברית ולגואטמלה, שנה קודם לכן, טסתי לפראג, פורטוגל ובדרך לצרפת, טיילנו יום אחד בווינה. על חלק מהטיולים האלה, אפשר לקרוא בבלוג כאן, אני מקווה למצוא זמן ולתעד גם את שאר הטיולים שעשיתי. ב-24 לחודש בעז"ה, אני טסה לגיאורגיה.

גיאורגיה - טיול ראשון חלק שני ב-2015






זוהי רשומה שניה על הטיול לגיאורגיה. הרשומה הראשונה כאן






27.6.15 - יום שבת


נוסעים לעיר ורדזיה דרך העיר אחלציחה, מזג אוויר חורפי כאן, היום נבקר בעיר המערות מהמאה ה-12 לספירה שבנייתה התחילה ע"י גיאורגי ה-3, אביה של תמר המלך (מתוך כבוד מכנים אותה מלך, לא קוראים מלכה) ונמשכה גם בתקופתה.


הקטע הזה נלקח מכאן:


"עיר המערות של ורדזיה (בגאורגית: ვარძია) היא מנזר בתוך מערה, החפור בצידו של הר ארושלי בדרום גאורגיה, ליד אספינדזה. בנפת אספינדזה, כ-10 מהגבול הטורקי. היא נוסדה על ידי תמר המלכה בשנת 1185. בתחילה הייתה במקום מצודה אותה בנה נכדו של המלך דוד הבנאי, ואילו המלכה תמר שינתה את ייעוד המקום מצבאי לדתי, ובנתה שם מנזר, שגדל לעיר שמנתה בימיה הטובים כ-50,000 איש. המנזר מכיל כ-6,000 מערות בגודל חדר, שנוצרו להגנה מפני המונגולים, והיו מוסתרות בקומפלקס בגובה של 13 קומות . העיר כללה כנסייה וחדר כס, ומערכת השקיה מסובכת בשיטת הטרסות של אדמה חקלאית. הכניסה היחידה לקומפלקס היה דרך מנהרות מוסתרות היטב ליד נהר הקורה. בשנת 1283, רעידת אדמה בסמצחה השמידה בערך שני שלישים מהעיר, כשהיא חושפת את המערות כלפי חוץ, ולהתמוטטות מערכת ההשקיה. הכנסייה חוזקה, ונוסף לה מגדל פעמון חיצוני, במהלך שלטונו של בקה ג`חלי במאה ה-13. הפרסים, שניצטוו על ידי השאח טחמסף ה-1, לפשוט על המסגד, בשנת 1551, בזזו את כל הצלמיות החשובות וסיימו את חיי המנזר באפקטיביות. האגדה מספרת כי למלכה תמר היו 366 חדרים כדי לבלבל את מי שירצה להתנקש בחייה. ציורי הקיר מתארים את תמר לפני נישואיה. בילדותה כאשר יצאה לשחק במערות וקראו לה, היא ענתה מהמסתור "אכּ ור דזיה" - אני כאן דוד.


כיום ורדזיה היא אטרקציה תיירותית בסאמצחה-ג`אוואחתי, שבגאורגיה. המקום מנוהל על ידי קבוצה קטנה של נזירים, וניתן לבקר בו תמורת סכום סמלי. מיניבוסים מקומיים בשם מרשרוקטה מגיעים לוורדזיה כל יום מהעיר אחלציחה.


כ-300 מערות בגודל חדר נותרו חשופות לעין כל ולחלק מהמערות יש עדיין צינורות מים ישנים, זכר למערכת ההשקייה".


כיום ורדזיה היא אטרקציה תיירותית, המקום מנוהל על ידי קבוצה קטנה של נזירים, כאן הבית שלהם.


קצת תמונות, מבט מלמטה














עולים למערות ומצלמים את הנוף מלמעלה























הקבוצה הקטנה של הנזירים גרה כאן











מצלמת את הצלם על רקע המערות











בירידה מהמערות, פוגשים את עץ המסטיקים והמשאלות - דרך מצויינת להפטר מהמסטיק, ברור שהדבקתי וביקשתי





ממשיכים לטייל, בדרך למבצר רבתי, עוצרים בדרך לצילומים








מגיעים למבצר רבתי - במקורו הוקם ע"י העותמאנים במאה 15, כיום משמש מוזיאון בעיר אחלציחה





















העיר כפי שנראית ממרום המבצר





ממשיכים ונוסעים לביקור בבית הכנסת באחלציחה, אנחנו בדרך לבית הכנסת, ככה נראים היום הבתים והרחובות

















כאן חיים רק 5 יהודים, 3 נשים ו-2 גברים. סימון, משגיח ואחראי, בית הכנסת ריק אולי פתוח רק בחגים, לא מרשים לצלם








חזרה ללינה בבקוריאני.


המשך הטיול ברשומה הבאה.


תודה לכל מי שביקר והגיב לי בבלוג








יום שלישי, 28 ביולי 2015

גיאורגיה - טיול ראשון חלק שני ב-2015






זוהי רשומה ראשונה על הטיול שלי לגיאורגיה המוכרת גם כגרוזיה. את הטיול אחלק לשלוש רשומות, בגלל ריבוי התמונות שאני רוצה להעלות.





חבר שסיפרתי לו שאני נוסעת לשם, אמר לי, ארץ פרימיטיבית ויפה. בדיוק זו ההגדרה על גיאורגיה.


גיאורגיה, ארץ יפה שוכנת בין הרי הקווקז בעמקים ועל גדול נהרות. הגיאורגים שמחים לארח ואומרים: האורח הוא מתנת אלוהים, האורח נשלח כמתנה משמיים, יש לאדם זכות לעמוד במבחן האירוח והנתינה, חובה להעניק לאורח יחס של כבוד ואירוח מושלם, מישהו למעלה שומע ורואה.


הגיאורגים עם שמח, מכבד, מארח ויודע להעריך מאוד את האורח שבא לטייל בארצו.


גיאורגייה החדשה, צעירה שנולדה ב-1991, עם היסטוריה בת אלפי שנים. ארץ יפה ומיוחדת ארץ גיזת הזהב בה הטבע והאדם שזורים זה בזה, ארץ נחלי מים, נופים עוצרי נשימה, יערות ותהומות, מרבדים ירוקים, מערות ודרכים עתיקות.


ארץ של ניגודים, עניים מרודים לצד עשירים מופלגים, עם שידע כובשים ושליטים, ארץ שנכבשה, נחרבה ונבנתה עשרות פעמים, ארץ שמחה עם שירה מיוחדת ותרבות עשירה, ארץ מתפתחת, שועטת קדימה במהירות מפתיעה.


מאוד הופתעתי מהטיול הזה, שממנו לא כל כך התלהבתי בהתחלה, גם המרחק, שעתיים וחצי טיסה מישראל, היה גורם מכריע לטובת הטיול.


24.6.15 - יום רביעי, שדה התעופה בן גוריון, הטיסה בשעה 20:00 נס קפה ישראלי אחרון לשבוע הקרוב





אחרי שעתיים וחצי של טיסה (איזה כיף טיסה קצרה), נחיתה בטביליסי בלילה, סידורים בשדה והעברה למלון holidey inn


העיר טביליסי, היא עיר הבירה של גיאורגיה, עיר מרגשת ומפתיעה, מלאה כנסיות ומנזרים, מבצרים וארמונות, גנים ומזרקות, מרחצאות חמים, בית כנסת מפואר ונהר אחד שחוצה את העיר, נהר הקורה. בעיר הזאת חיים בשלום: רוסים, קווקזים, ארמנים, אירופאים, מזרחיים, יהודים, מוסלמים, ובעיקר נוצרים שחיים בשיתוף ואחווה בעיר המונה קרוב ל-1.5 מיליון תושבים.


שמה טביליסי, ניתן על ידי המלך גורגסלי שהלך לצוד פסיונים באיזור היערות, שם ראה בז שהכה בפסיון בעודו עף באוויר. השניים נפלו לתוך מעיין חם ומתו. המלך התלהב מהמעניינות החמים, החליט לגדוע את היער ולבנות כאן עיר. "טבילי" פירושה "חמים" ומכאן השם טביליסי - מקום חמים.


25.6.16 – יום חמישי


אחרי ארוחת הבוקר, יוצאים לכיוון העיר גורי, יש כאן כ-15 יהודים, עוברים מאתר שלשם הביאו ילדים במלחמת צוק איתן כדי שיבלו כאן.


הרבה כפרים, קרוואנים, בתים ישנים מאוד, התושבים מגדלים פרות, הרבה כנסיות, אין רכבות אין אוטובוסים, מרחקים גדולים ממקום למקום, יש הבדלים כאן בבנייה, לכל בית יש חלקה למחייה ולמשפחה. כמובן הכל בקצרה, אפשר לקרוא על הארץ הזו באינטרנט.








הצינורות האלה מספקים גז לכפרים ורואים אותם לאורך כל הדרך, ישנים, חלודים, יש איזורים ששם מסופק הגז בחינם וזאת על מנת שהתושבים לא יגדעו עצים לחימום











בדרך נהר גדול וזורם בשצף אותו נראה כל הזמן, לאורך ולרוחב של הארץ, הארץ הזו עשירה במים





קודם מטיילים בעיר אופליסציחה - עיר המערות ממאה 2 לפנה"ס מרכז פגני על צומת דרכים מאסיה לאירופה





























מממשיכים לעיר גורי למוזיאון של סטאלין, השליט האימתני הכל יכול





לא הייתי מתנגדת לכלים האלה שנמצאים במוזיאון, מתנות שקבל








יצאתי מביקור בבית של אמא שלו





ברכבת המשוריינת הזו הוא חי ונסע ממקום למקום








יצאתי מביקור מהרכבת/הבית שלו





לאחר הסיור, ממשיכים לכיוון העיר כותאיסי, לבית כנסת











שיחה בעברית עם הגבאי ששומר על בית הכנסת, יש כאן כ-250 יהודים, בשבתות וחגים מתחלקים בין שני בתי כנסת. מתפללים כאן גם ביומיום, תפילות מנחה וערבית עם מספר מצוצמם של מתפללים





הפסל של דוב גפונוב שתרגם את הספר "עוטה עור הנמר", מוצב בכניסה לבית הכנסת, דב גפונוב היה מתרגם יהודי מגאורגיה, תרגם מרוסית וגאורגית לעברית, חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. תקראו עליו כאן ועל הספר "עוטה עור הנמר" כאן








אחרי הביקור בבתי הכנסת, בדרך למלון יורדים בשוק חשורי, כבר ערב, הכל כמעט סגור





ממשיכים ללינה במלוןspa hotel בערב הופעה כמיטב המסורת הגרוזינית





26.6.15 - יום שישי מצטלמים ליד המלון ועוזבים - מלון spa hotel












נוסעים לכיוון מערות סטפליה בכותאיסי - שם יש עקבות דינוזאורים בסלע ענק

















ממשיכים ונכנסים למערת נטיפים














זקיף גדול שמדמה לב, עם עורקים





יוצאים מהמערה ועוברים בתוך יער שוקק, מזג אוויר חורפי













נוסעים ונכנסים למינזר אוביסה ומקבלים הסבר על נצרות גאורגית, לא מרשים לצלם בפנים









ממשיכים לטייל, נוסעים למרכז כותאיסי, בדרך מצטלמים ליד הפרלמנט





מגיעים לשוק האיכרים בכותאיסי





בגלל המים הרבים שיש כאן, הפירות שלהם טעימים ועסיסיים








ועגבניות שמשמינות מהמים





וגם דברים משונים ולא מוכרים אבל בטוחה שמיועדים לבישול








הנקניקיות האלה נקראות צ'ורצ'חלה - ממתק טעים מאוד, תוצר לוואי של תעשיית היין הגרוזינית מוכרים אותם בכל מקום, בערך כמו החצ'פורי. תהליך ההכנה מעניין מאוד. משחילים על חוט אגוזי מלך או אגוזי לוז שלמים, שמים צימוקים ביניהם, משאירים בקצוות חוט ארוך, טובלים את הנקניק בתערובת סמיכה מאוד של קמח וסוכר שמבשלים עם יין, דבש ותמרהינדי, טובלים את השרשרת בתערובת שעוטפת אותם בשכבה עבה ותולים לייבוש לכמה ימים, בדרך כלל במרפסת עד לקבלת נקניק. חוזרים על התהליך הזה פעם נוספת.








וכמובן החצ'פורי המפורסם, בהתחלה זה מסקרן לטעום, טעים, הבנו





אחרי יום גדוש עוזבים את כותאיסי, נוסעים לבית המלון crystal בבקוריאני, מלון מקסים במקום מדהים, מול הרים מושלגים, במלון הזה נשהה יומיים, היום יום שישי ובערב עשינו קידוש בחדר האוכל


המשך ברשומה הבאה.


תודה לכל מי שביקר והגיב לי בבלוג